איזה אומנות לחימה לבחור ?

לפני שבכלל אנחנו מתחילים לדון על  “איזה אומנות לחימה לבחור” בואו בהתחלה נבין מה זה אומנות לחימה.

אומנות לחימה היא מיומנות גופנית נרכשת, שעיקרה שיפור יכולות הלחימה בשעת קרב פנים-אל-פנים, אך מקיימת ערכים נוספים, כגון ערך אומנותי, יכולת שליטה בגוף, יכולת שליטה עצמית, שיפור היכולות התודעתיות וכדומה.
יש מגוון רחב ומגוון מאוד של אומנויות לחימה חלקם שיטות מסורתיות שהתפתחו על פני מאות ואלפי שנים שתלויות בתקופות שונות בעולם ולהם פילוסופיה שלמה וחלקם יותר מודרניות. רובן של אומנויות הלחימה התפתחו במזרח הרחוק והן עברו כברת דרך עד שהן הפכו להיות גם חלק מהמודרניזציה, וניתן היום ללמוד אותן כמעט בכל מקום בעולם ובכלל זה בישראל.

בכתבה זו נדון במספר רב של אומנויות לחימה הקיימות בישראל שבהם גם לפעמים יש תתי שיטות וסגנונות שונים (ארגונים שונים) וכתוצאה מכך חוקים שונים וטכניקות שונות ,כמו כן נדון ביתרונות וחסרונות של כל שיטה. אז למה אנחנו מחקים בואו נתחיל…

• קרב מגע –  היא שיטת לחימה ישראלית מתחום השיטות המבוססות מציאות (“לחימת רחוב”), ששמה דגש בלימוד ופיתוח יכולות הגנה עצמית, תוך זמן קצר ושימוש בטכניקות מהירות ויעילות. בקיצור  לחימה פנים מול פנים והגנה עצמית “תכלס”.
  

  טוב אז כמובן שקשה לי להיות אובייקטיבי בצורה מלא כיון שבכל זאת הגעתם לאתר של מדריך קרב מגע – akravmaga.co.il ולמרות שקרב מגע אינה נחשבת לאומנות לחימה אלה לשיטת לחימה (לעוד הסבר לחץ  כאן ) האנשים הפשוטים מכניסים אותה לקטגוריות “אומנויות לחימה” . קרב מגע היא שיטה מודרנית מאוד שנוסדה בערך בתקופת מלחמת האולם השנייה פה בישראל ע”י אימי שדאור ליכטנפלד ונועדה מלכתחילה להיות שיטת לחימה פנים מול פנים מבוססת מציאות(לרחוב) ופותחה בעיקר בצה”ל  ללא פילוסופיה או מסורתיות כשלהי, כמו שאומרים לחימה פנים מול פנים והגנה עצמית “תכלס”. שיטה מפורסמת בכל העולם, ואף אומצה על ידי כוחות לחימה במדינות רבות.

יתרונות :

1. יתרון משמעותי וגדול הוא שהשיטה היא מודרנית ומותאמת לסכנות וההתקפות הממשיות שקוראות עכשיו ברחוב. לדוגמא: בקרב מגע לומדים כיצד להתגונן כנגד מקרי אונס לנשים שמתחילים בדרך כלל מחניקות, חביקות, תפיסות בשיער או תפיסות ידיים. נלמד כיצד להתגונן בקרב פנים מול פנים אם ידיים חשופות, כיצד להתמודד עם התקפות סכין ואלה, איומי סכין ואקדח וכו…
2. מגוון הטכניקות רחב ומלמד להתמודד בעמידה וגם בקרקע כאשר יש שימוש בנקודות תורפה של היריב כגון: מכות לגרון, נשיכות, אצבעות לעניים ומכות למפשעה.
3. מתאמנים להתמודד עם מספר תוקפים
4. לומדים לזהות את הסכנה ברחוב ולתפוס עמדה טקטית
5. נלמד בצה”ל – כיוון שקל ויחסית מהר ללמוד (משתמשת בתנועות הטבעיות של הגוף )
6. מתאים לכל אדם – לכל הגילאים ובמיוחד לבוגרים ונשים
7. ללא פילוסופיה או מסורתיות כשלהי (יכול להיות גם חסרון)
8. נלמד מהר יחסית (באזרחות מ 3 עד 6 חודשים המתאמן יודע כבר ידע בסיסי-מתקדם בהגנה עצמית וקרב פנים מול פנים לרחוב)

חסרונות:

1. אין חוקים ולכן גם אין תחרויות (אבל עושים קרבות )
2. זה לא ספורט ולכן פחות מתמקדים על אימונים פונקציונליים או גמישות. (המטרה היא לסיים את הקרב מהר ככל האפשר ולא לעשות סיבוב של 3 דקות)
3. ללא פילוסופיה או מסורתיות כשלהי (יכול להיות גם יתרון)
4. יכולה להיות אגרסיבית מידי לאנשים שבאו ללמוד אומנות לחימה רכה.

• MMA – אומנות לחימה  מודרנית בשמה בעברית “אומנות לחימה משולבת” ובאנגלית “MIXED MARTIAL ARTS”. התפחה במאה האחרונה במיוחד עם הפופלאריות של קרבות ה UFC .

  
  הפירוש של המילה  (mixed martial arts)MMA הוא אומנויות לחימה משולבות.
  המ.מ.א הוא ענף ספורט אגרסיבי וקשוח במיוד המדמה קרב פנים מול פנים, שבו מותר השימוש במגוון רחב של שיטות לחימה ללא נשק. החוקים הם מינימלים(כדי למנוע מוות) ומאפשרים למשתתף להשתמש בכל אומנויות הלחימה שהוא יודע תוך כדי לחימת עמידה(סטרייקינג) או לחימת קרקע(גראפלינג).מקורו של ענף ספורט זה בקרבות “ולה טודו”(הכל הולך). בתחילת שנות ה-90 הביאה משפחת גרייסי הברזילאית את העיסוק בספורט לארצות הברית, וממנו התפתח ספורט ה-MMA. בשנת 1993 פרץ הספורט לתודעת הציבור כאשר נערכה לראשונה תחרות אליפות הלחימה האולטימטיבית (UFC- Ultimate Fighting Championship ), שהייתה פתוחה לספורטאים מכל קשת אמנויות הלחימה הקיימות, והן התחרו זה בזה כמעט ללא הגבלות, כדי לקבוע מיהו הלוחם הטוב ביותר. אופייה של תחרות זו הדהים רבים בציבור ברמת האלימות שהייתה בה, ובקרבות שאינם מופסקים אף שהיריבים זבים דם. עם הזמן התחילו להבין אלו שיטות הם יותר אפקטיביות ואלו פחות והמ.מ.א התפתחה כשיטה בפני עצמה המשלבת : אגרוף תאילנדי,גודו,האבקות ו BJJ. במהלך העשור הראשון לתחרות, הוכנסו בהדרגה חוקים אשר הגבילו את שיטות הלחימה, זאת במטרה להפוך את האומנות ל”ספורט לגיטימי” ובטוח יותר. שינויים אלו גרמו לענף לצמוח במהירות, בעיקר בערוצי שלם וצפה, כאשר המכירות בערוץ הגיעו לרמה של תוכניות ותיקות ופופולריות כמו אגרוף והיאבקות מקצועית.

יתרונות:

1. השיטה ללא פילוסופיה או מסורתיוית כלשהי.
2. אנשי ה מ.מ.א הם בין הלוחמים הכי מוכנים לקרב פנים מול פנים ועבודה אגרסיבית
3. מגוון רחב מאוד של תרגילים הין בעמידה והין בקרקע
4. אחד השיטות הטובות ביותר בקרב פנים מול פנים 1 על 1
5. תחרויות בין לאומיות וניתן להגיע ל UFC ולהפוך את המקצוע לעבודה משתלמת במיוחד.
6. לוחמים בעלי יכולות פונקציונליות במיוחד

חסרונות:

1. פציעות הם חלק גדול ובלתי נפרד של ענף ה MMA
2. אגרופים ובעיטות בראש בכל תחרות(פחות מאגרוף ואגרוף תאילנדי)
3. אינם יודעים להתמודד כנגד מספר תוקפים(לרב)
4. יכולה להיות אגרסיבית מידי לאנשים שבאו ללמוד אומנות לחימה רכה.
5. אינם יודעים להתמודד כנגד תקיפות ואיומי נשק.
   
   
   

*נקודה למחשבה: בשנות ה-60 וה-70 של המאה העשרים ניסה ברוס לי ליצור שיטה דומה, ולכן יזם את הג’יט קון דו. לי האמין כי “הלוחם הטוב ביותר הוא לא מתאגרף, קראטקא או ג’ודוקא. הלוחם הטוב ביותר הוא זה המסוגל לאמץ כל סגנון, להיות חסר צורה, לאמץ את סגנונו האישי ולא לעקוב אחרי מערכת המבדילה בין סגנונות”.

ג’ודו – אמנות לחימה יפנית המתמחה בהטלות היריב מעמידה והיא בעלת אופי ספורטיבי .

• ג’ודו היא אחת מאומנויות הלחימה במוכרות ביותר בעולם ובישראל בפרט במיוחד עם ספורטאים כאלה כמו שגיא מוקי,אורי ששון , ירדן ג’רבי.הג’ודו נלמדת בישראל ברמות שונות ולגילאים שונים והיא אומנות לחימה יפנית קלאסית בסגנון מסורתי שמטרתה היא להטיל את היריב בקרב עמידה על הריצפה בכוח,במהירות ובצורות שונות תוך כדי שליטה כאשר בניקוד הגבוה ביותר הוא “איפון”. את הג’ודו מתחילים ללמוד בדרך כלל בגיל צעיר מכיוון שזו אומנות לחימה שנחשבת לתחרותית במיוחד. ג’ודו נוסד בסוף המטה ה-19 ביפן על ידי ג’יגורו קאנו יצאה מן הג’ו גיטסו כאשר הוא הוציא מהג’ו גיטסו את הטכניקות המסוכנות(אגרופים ובעיטות) ואז יצר שיטה שמאפשרת להילחם בכל הכוח בלא להיפצע(כמעט),להרוג או להטיל מום ביריב.

יתרונות:

1. התנועות של הג’ודו הן בעלות השפעה מיוחדת על הגוף כיוון שהן מבוססות על ניצול כוחו של היריב, תנועות ספירליות שמפתחות את הגוף ולא נמצאות בשימוש בחיי היום- יום.
2. אין אגרופים ובעיטות לראש – שומר על בריאות המתאמנים לאורך זמן
3. הגוף לומד לשמור על שווי משקל במצבים לא שגרתיים
4. הגוף חזק במיוחד בבלימות ולכן נפילות מגובה אינם מפחידים את הגודוקאים
5. מגוון טכניקות הטלות עצום
6. שימוש בכח היריב (במשקל שלך)
7. ספורט אולימפיי

חסרונות:

1. פציעות ברכיים הם נושא רגיש בתנועות החדות בג’ודו
2. לא יודעים להתמודד עם אגרופים ובעיטות.
3. תרגילי ולחימת הקרקע אינה מפותחת עקב החוקים
4. דורש זמן רב של אימונים
   

קראטה – עוד אחת מאומנויות הלחימה  המסורתיות והפופולאריות שהגיעו מיפן .

• תפסו תאוצה בזמן האחרון לאחר הסרטים של “KARATE KID” . קראטה היא אומנות לחימה שמקורה היא באי היפני אוקינאווה . היא כוללת פחות מגע גוף צמוד ותפיסות כמו בג’ודו אלה בעיקר בעיטות ואגרופים.
  השיטה היא ספורטיבית – תחרותית ומפותחת לשיטות וארגונים שונים.

יתרונות:

1. שיטת האימונים של אנשי הקארטה היא יחודית במינה. אנשי הקארטה הם גמישים ומהירים במיוחד ולכן השיטה גם מעוד מתאימה לילדים כאשר פרמטרים אלה כמו גמישות ומהירות קל יותר לפתח בילדות וקשה יותר ככל שהגיל עולה.
2. לרב לא יודעים להתמודד עם אגרופים לפנים, הטלות וקרבות קרקע.
3. חיזוק וחישול הגוף במיוחד באצבעות הידיים וכף היד
4. ספורט אולימפי – יש תחרויות

חסרון:

1. משתמשים בקאטה כאמצעי מרכזי לתרגול והעברת ידע. יתכן ולחלק זה היה יתרון עם זאת, באייקידו למשל(שהיא גם אומנות לחימה יפנית), אין קאטות משום שמייסד השיטה לא ראה בזה כל צורך למרות שביכול הקאטות מיועדים לפתח את יכולת הלוחם ולשפר את מוכנותו לקרב אמת אך יש הסבורים כמוני שעדיף להשקיע מזמן למידת הקאטה לזמן תירגול פרקטי יותר וזאת אחת הסיבות למה בשיטות המודרניות אין קאטות.
2. בחלק מהשיטות יש בעיטות לראש
3. דורש שנים של אימונים

• אייקידו – אומנות לחימה יפנית מסורתית אך כזו ששונה מאוד מאומנויות הלחימה האחרות.

  היא מבוססת על חיבור וזרימה לבן הזוג באמצעות תנועה, היא שילוב של עוצמה ורכות. ומטרת הטלת התוקף.

יתרונות :

1. סיכוי הפציעה נמוך במיוחד
2. רוחנית – האייקידו הוא לא רק אמנות לחימה, אלא גם דרך חיים ופילוסופיה חברתית שוחרת שלום.
   מייסד האייקידו תיאר את מהות האייקידו במשפט הבא: “האייקידו הוא דרך להתפתחות גוף ונפש לשם יצירת חברה טובה יותר”

חסרונות:

1. לצערי אומנות לחימה שהכי פחות פרקטית לרחוב המודרני כיום. אנשי האייקידו אינם יודעים להתמודד עם תוקף אגרסיבי במיוחד, אינן יודעים להתמודד עם אגרופים ובעיטות לפנים, אינם יודעים להתמודד בקרקע.
2. לצערי הטכניקות הנלמדות האייקידו אינן שימושיות במיוחד ברחוב

אגרוף – איגרוף הוא ענף ספורט המוכר עוד מימי קדם, ובו שני ספורטאים מתמודדים על הניצחון בקרב אגרופים.

• באיגרוף ספורטיבי מודרני המתחרים עוטים כפפות מרופדות (“כפפות איגרוף”), מגנימגן שיניים ומתחרים בתוך זירה מרובעת במסגרת חוקים מוגדרת היטב. באיגרוף חובבני (ספורטיבי, שאינו מקצועני), בתחרות שאינה אולימפית, המתאגרפים חובשים קסדה מרופדת.

יתרונות:

1. ללא פילוסופיה או מסורתיות כשלהי (יכול להיות גם חסרון)
2. מגוון הטכניקות מצומצם יחסית ולכן קל ללמוד אותה
3. ספורט אולימפיי – יש תחרויות
4. יכול לעזור רבות בקרב רחוב ויכול להיות תוספת ידע מדהימה לאומנויות לחימה אחרות.
5. מהירות ודיוק האגרופים , הגנות גוף ותזוזת הרגליים של המתאגרפים זה משהו שכל אמן לחימה אחר יכול לקנאה בוץ

חסרונות:

1. אגרופים לראש בכל אימון ותחרות(הספורט הכי מסוכן מבחינת פגיעות ראש)
2. אינם יודעים להתמודד כנגד מספר תוקפים(לרב)
3. אינם יודעים להתמודד כנגד תקיפות אחרות מלבד אגרופים

אגרוף תאילנדי – איגרוף תאילנדי הוא אומנות לחימה תאילנדית כאמור והוא נקראה גם בשם “מואי תאי”.

• אגב ממנה גם יצאה הקיק בוקסינג שברובו משתמשים בו לאימונים ארוביים לחיטוב הגוף ואני מהווה באמת אמנות לחימה. למואי טאי סוגים רבים של לחימה וסגנונות שונים שהמפורסם בהם הוא קראבי קראבונג שבו לעיתים נלחמים גם עם שתי חרבות.
  באגרוף התיאלנדי המודרני המתאמנים משתמשים בכפפות אגרוף, מגני רגליים, מגני מפשעה ומגני שיניים כדי להגן על עצמם. משתמשים בעיקר בטכניקות עמידה שבהם : מגוון רחב של אגרופים, בעיטות, מרפקים, בירכיות וקלינצים. השיטה צברה פופלאריות עב בעיטות ה לואו קיק – low kick. שלה.

יתרונות:

1. יש מסורתיות מצומצמת מאוד וכנראה נראת רק בתחרויות ואימונים בתיאילנד
2. מגוון רחב של אגרופים, בעיטות, מרפקים ובירכיות
3. ידועים מאוד על בעיטת ה LOW KICK שלהם
4. לוחמים בעלי יכולות פונקציונליות במיוחד
5. יכול לעזור רבות בקרב רחוב ויכול להיות תוספת ידע מדהימה לאומנויות לחימה אחרות.
6. יש תחרויות

חסרונות:

1. אגרופים ובעיטות יכולות להיות לראש בכל אימון ותחרות (פחות מסוכן מאגרוף)
2. אינם יודעים להתמודד כנגד מספר תוקפים(לרב)
3. יכולה להיות אגרסיבית מידי לאנשים שבאו ללמוד אומנות לחימה רכה.
4. אינם יודעים להתמודד כנגד תקיפות ואיומי נשק

האבקות – היאבקות היא אמנות לחימה עתיקה בה נעשה שימוש בהתגוששויות, אחיזות ולפיתות שונות על מנת להטיל את היריב.

• ההיאבקות מבוססת על גראפלינג, כלומר על תפיסת גופו של היריב, לפיתות ותנועות משיכה והדיפה. המתאבקים חייבים ללבוש בגד גוף צמוד, כך שאי אפשר לתפוס את הבגד של היריב במהלך הקרב (בניגוד לג’ודו). הקרב נערך בין שני יריבים, בזירה עגולה (לא מגודרת), לעיני שופט. ניצחון מיידי בקרב מושג על ידי ריתוק הכתפיים והשכמות של היריב למזרן למשך חמש שניות ברציפות. אם הקרב הסתיים ללא הכרעה, נקבע המנצח לפי מספר הנקודות המוענקות על ביצוע תרגילים ועל שליטה בקרב.

  יתרונות:

1. התנועות בהיאבקות הם תנועות הדרושות כח מתפרץ ויכולות פיזיות במיוחד מכאן ולכן המתאבקים הם גדולים ושרירים במיוחד ביחס לאמני לחימה אחרים.
2. הגוף לומד לשמור על שווי משקל במצבים לא שגרתיים
3. הגוף חזק במיוחד בבלימות ולכן נפילות
4. ספורט אולימפיי
5. אין מכות לראש

חסרונות:

1. לא יודעים להתמודד עם אגרופים ובעיטות.
2. תרגילי ולחימת הקרקע אינה מפותחת עקב החוקים
3. דורש זמן רב של אימונים
4. לא יודעים להתמודד כנגד מספר תוקפים או תוקף חמוש

קפוארה – ברשימת אומנויות לחימה היא נחשבת יותר לריקוד מאשר אומנות לחימה. אך יש בא דברים קטלניים…

• היא אמנות לחימה ברזילאית בעלת שורשים אפריקאים המשלבת בתוכה יסודות ריקודיים, אקרובטיקה ומוזיקה. הקפואירה פותחה בברזיל על ידי עבדים ממוצא מערב אפריקני, החל במאה ה-16.

  יתרונות:

1. פיתוח יכולות אקרובטים מיוחדים
2. בעיטות חזקות ממצב ישיבה

   חסרונות:

3. נחשבת ליותר ריקוד מאשר אומנות לחימה.
4. לא יודעים להתמודד כנגד מספר תוקפים או תוקף חמוש
5. לא מתאים ללחימת רחוב בכלל

• טקוואנדו – או “דרך החיים של הבעיטה והאגרוף” היא אמנות לחימה קוריאנית שמתבססת בעיקר על כוח שנוצר כתוצאה מתנופה של מסת הגוף ומתנועת האגן ושמה דגש פחוּת על כוח ישיר.

  יתרונות:

1. יש תחרויות
2. פיתוח גמישות לבעיטות גבוהות – אחד הטובים בתחום אמני הלחימה.
3. טכניקות רבות של בעיטות רגילות ובסיבוב
4. קיים אושינסול – הגנה עצמית שכביכול בחלק זה מלמדים להתגונן מפני מצבי תקיפה אפשריים כגון: תקיפות של סכין, אגרוף, מקל, חניקה ולעיתים אף אקדח מטווח קרוב. (דורש בדיקה ביחס לקרב מגע שנחשב אפקטיבי וראלי)

   חסרונות:

5. יש בעיטות לראש אך הסיוכי לפציעה נמוך כיוון שיש מיגון על כל הגוף
6. משתמשים בקאטה כאמצעי מרכזי לתרגול והעברת ידע. יתכן ולחלק זה היה יתרון עם זאת, באייקידו למשל(שהיא גם אומנות לחימה יפנית), אין קאטות משום שמייסד השיטה לא ראה בזה כל צורך למרות שביכול הקאטות מיועדים לפתח את יכולת הלוחם ולשפר את מוכנותו לקרב אמת אך יש הסבורים כמוני שעדיף להשקיע מזמן למידת הקאטה לזמן תירגול פרקטי יותר וזאת אחת הסיבות למה בשיטות המודרניות אין קאטות.

ג’יו ג’יטסו ברזילאי – זו אומנות לחימה שנועדה במקור להישרדות ברחוב כנגד תוקף גדול בקרקע והיא יעילה בלוחמת קרקע. היא שילוב של ג’ודו ושל ג’יו ג’יטסו .

• כיום, ג’ו ג’יטסו ברזילאי מהווה חלק בלתי נפרד מתחרויות הלחימה המשולבת (MMA) ויש אלפי מתחרים בענף זה בכל רחבי העולם.כמו בג׳ודו, החליפה היא חלק בלתי נפרד מהלחימה, אך בזכות חשיבות הג׳יו ג׳יטסו בMMA, נערכות תחרויות ג׳יו ג׳יטסו ללא חליפה (No-Gi) וישנם אפילו מועדוני לחימה רבים שמתאמנים בשיטה זו בלבד, והסיבה היא – ריאליסטיות. בקרב רחוב הלוחמים יהיו ללא חליפה.

  יתרונות:

1. אין מכות לראש
2. מגוון הטכניקות רחב במיוחד בקרקע. אין עוד שיטת לחימה עם מגוון כזה של טכניקות בקרקע
3. משלימה טוב מאוד את אימוני המ.מ.א ובחלק גם את הקרב מגע
4. יש תחרויות
5. מתאים למבוגרים
6. ללא פילוסופיה או מסורתיות כשלהי

   חסרונות:

7. לא בטוח שלחימת קרקע כנגד מספר תוקפים היא הדבר הנכון לעשות ברחוב
8. לא יודעים להתמודד עם תוקף חמוש והתקפות של בעיטות ואגרופים(לרב)
9. יכולות להיות פציעות חמורות כמו שברים וקריעת רצועות/גידים. לרב יוצאים רק עם מתיחות קלות.

ישנן עוד אומנויות לחימה שונות שלכל אחת יש את הייחודיות שלה, את המסורת שלה ואת התורה שלה. אם אומנויות לחימה מעניינות אתכם ואתם חושבים להתנסות באחת מהן, הדרך הטובה ביותר היא להגיע ולבחון אותן בפעולה ולקבל את ההחלטה הנכונה. ואם החלטתם על קרב מגע באשקלון אז ליחצו כאן ליצירת קשר.