הלבוש והדרגות של הקרב מגע

בואו נתחיל מזה שכיום ארגוני הקרב מגע מתחלקים בדרגות לכמה דרכים:

1. כאלו שמשתמשים בשיטת דרוג של החגרות הצבעוניות כמו בג’ודו.(הפז”מ בין ארגונים שונה)
2. כאלה שמשתמשים בפאץ דרגות על המכנס
3. כאלה שמדפיסים את הדרגה על החולצה (בעזרת סימון פס או אחר)
4. כאלה שמתאמנים בכלל ללא דרגות (כמו באגרוף, אגרוף תאילנדי וMMA)

הסיבות העיקריות שבגללם הכניסו דרגות באזרחות :

1. דרגות נתנו מעיין אינדיקציה לרמת ומיומנות התלמיד ומכיוון שלא הייה דירוג אפשרי אחר בעבר לקחו את הדירוג בגודו.
2. באזרחות הדירוג הפך להיות נחוץ מכיוון שכל פעם יש תנועה חדשה של אנשים למכון ומכאן שיש צורך לחלק אותם לפי מיומנים ופחות מיומנים(דרגות) וכך שהייה ברור לכולם למי יש איזה מיומנות, את מי אפשר לשאול שאלות וללמוד ממנו.

אז איך הגיעו החגורות לקרב מגע ומה הקשר לביגוד של הג’ודו. כמובן גם נענה על השאלה למההדברים השתנו ?

• מ 1964 עד שנת 1968 – לא היו בקרב מגע חגורות, דרגות או ביגוד מיוחד. התאמנו בבגדי צבא.
• בשנת 1965- הוסיף אימי שדאור ליכטנפלד לימודי ג’ודו כחלק מאימוני קרב המגע והמורים המכובדים גדי סקורניק ועמוס גרינשפן הדריכו את תלמידי הקרב מגע.
• בשנת 1968 – החלו לסמן דרגות בקרב המגע האזרחי. דרגות החניכים נקבעו על פי הידע ותרגילי הג’ודו ומכאן גם שנכנסו חליפות הגו’ודו. אז עוד לא הייה סילבוס קרב מגע לפי דרגות. הקרב מגע נלמד כמו בצבא ללא סילבוס מסודר לדרגות. וכך בעצם הגיעו החגורות וחליפת הג’ודו לקרב מגע.
• בשנת 1978- נוסדה האגודה לקרב מגע. הקומה הוועדה המקצועיות וגם וועדת הדרגות לפי חגורות יחד עם סילבוס מסודר של קרב מגע לכל דרגה. חליפות הג’ודו הלבנה נשארה מהסיבה שאימי חשב שזה ימשוך אנשים להתאמן עקב פופלאריות הג’ודו והקארטה בזמנו. סימון הדרגות נשאר כפי שהייה בג’ודו גם הוא.
• בשנת 1989 – אלי אביקזר לאחר פרישתו מאגודת הקרב מגע ב 1987. בחר ביגוד “ארץ ישראל” – מכנסיים כחולים וחולצה לבנה כמובן עם סמלי ק.מ.י. החליפה החדשה הייתה דומה מאוד במבנה לחליפת טאקוונדו עם שינוים קטנים. אבל הכי חשוב עבור אלי שזה הייה כחול לבן כדי להדגיש את שייכות השיטה לישראל (תלמידים לובשים חליפה עם מכנס כחול וחלק עליון לבן. מדריכים וחגורות בחירות לובשים חליפה כחולה עם פס לבן.). מכיוון שלא הייה ברור כיצד לסמן דרגות בצורה אחרת נשארו החגורות ב ק.מ.י כמו שנקווה בקרב מגע של 1978.
• עם הקמת האיגוד הבינלאומי לקרב מגע “IKMF” ב 1995 הוכנסה שיטת הדירוג הישראלית לפי פאצ’י דרגות על המכנס כאשר המתאמנים התחילו להתאמן בביגוד רגיל ומודרני (מכנס או שורט עם חולצה רגילה עם סמל הארגון. הביגוד לרב בצבע שחור). *אומרים שכך רצה אימי.
  

למה גיעו הפאצ’ים והביגוד הרגיל ? וירדו משיטת דירוג חגורות וחליפות הג’ודו,טקוואנדו ?

1. הסיבה העיקרית שיטת דירוג החגורות היא שיטה יפנין ולא ישראלית וכדי להדגיש זאת ירדו מדירוג החגורות.
2. גם הביגוד הגיע אלינו מהמזרח הרחוק ולכן הבינו שהוא לא מתאים לקרב מגע אשר שואף להיות תמיד שיטה מודרנית.
3. הרבה מן הארגוניים שינו את הביגוד לביגוד מודרני (לביגוד אשר אנחנו הולכים ותוקפים אותנו בו ברחוב ) ולכן החגורות לא התאימו ועשו את דירוג הפאצים.
4. הרבה מן האימונים בקרב מגע מתרחשים בחוץ,על הקרקע,ברכב,באוטובוס או עם ציוד מיגון רב ,כך שהחליפה והחגורות רק מפריעות.
5. הסילבוס גדל והישתנה לכן דרש גם שיטת דירוג שונה .

כיום חלק מהארגונים המשיכו בשיטת החגורות “המסורתית” וחלק בשיטת הפאצים על המכנס מצד שמאל.

מה לגבי הצבא כיום ?

בצבא מתאמנים במה שנלחמים… אין גם סימון דרגות כיוון שכולם עוברים את אותה ההכשרה ויש תוכנת אימונים מסודרת (לא יכול להיות שמישהו יצטרף למסלול באמצעה ).

לסיום דבר אחד אתם צריכים לזכור :

“IN A FIGHT, IT IS YOUR SKILLS, NOT YOUR RANK,THAT WILL PROTECT YOU.”
“בקרב זה המיומנות שלך ולא הדרגה שלך שתגן עליך”